המונח העברי "גילנות" תורגם מאנגלית מהמילה Ageism (אייג'יזם).
המונח הומשג לראשונה בשנת 1969 על ידי רוברט באטלר, אשר קבע כי גילנות היא אפליה על רקע גיל, המשקפת דעה קדומה של קבוצת גיל אחת נגד קבוצות גיל אחרות.
מספר שנים לאחר שניסח את ההגדרה לגילנות הציב באטלר את הזיקְנה במוקד היחס הגילני והדגיש את הרכיב התהליכי של אפליה כלפי זקנים בשל היותם זקנים. לטענתו, הגילנות מאפשרת לדור הצעיר לראות את הזקנים כשונים מהם וכך גורמת להם להפסיק להזדהות עמם כבני אדם.
גילנות עשויה להיות ישירה ומודעת או סמויה ולא מודעת ויכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות:
חשיבה וסטריאוטיפים: תפיסות רווחות שאין להן אחיזה מוכחת במציאות, לדוגמה: "כל המבוגרים לא מסתדרים עם טכנולוגיה".
הרגשה:רגשות, לרוב שליליים ורצון להתבדל, לדוגמה: "הם לא מתאימים לאופי הארגון שלנו".
פעולה: אפליה והתנהגות בפועל הנובעת מתפיסות שגויות, לדוגמה: דחיית מועמדים לתפקיד בשל גילם.
מי לוקה בגילנות? כולנו, במידה כזו או אחרת. התפיסות הגילניות מחלחלות אלינו מהחברה ומהתרבות מהרגע שנולדנו ומתחברות לנטייה הטבעית והאנושית להכללה.
וכן ללמוד עוד על גילנות באמצעות סרטון מעמיק ומעניין, שהופק במסגרת הקורס "עיין ערך זיקנה" על ידי ג'וינט-אשל.
חשוב להבין, שהיום יותר מתמיד הגיל הוא רק מספר שלא ניתן ללמוד ממנו רבות על האדם. תוחלת החיים מתארכת, הירידה התפקודית נדחית לגילאים מאוחרים יותר ולכל אדם קצב אחר להזדקנות. תקופת חיים חדשה, המלאה ביכולות ובשאיפות, נוספה לחיינו. חייהם של מבוגרים בני 60 ו-70 מלאים בעשייה ובחיפוש, בלמידה ובפיתוח אישי.
האחריות לתיקון התפיסות הגילניות השגויות מוטלת על כולנו. עלינו לפתח מודעות, ללמוד ולהכיר בעובדות, ולהיזהר לא ליפול לתפיסות שגויות שעלולות להוביל להתנהגויות מפלות.
זאת ועוד. הגילנות היא האפליה המשונה ביותר מבין סוגי האפליות, שכן כל אחד מתבגר ומזדקן. אנחנו מפנימים תפיסות גילניות שגויות וככל שעולה הגיל עלולים לאפשר להן להשפיע על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו – תופעה המכונה "גילנות עצמית". בשוק התעסוקה אנו נחשפים לתופעות רבות של אפליה על בסיס גיל, למרות ההבנה שכל אחד מאתנו יהפוך בשלב מסוים של חייו לקורבן של אותה אפליה.